המיתוס על הקולות שמחכים בתל אביב

אחוז ההצבעה הנמוך לכאורה בתל אביב הפך לטיעון על מאגר גדול של מצביעים שיכולים להכריע את הבחירות נגד נתניהו. אלא שלפני שמתרגמים את הנתון למנדטים, צריך לבדוק מי באמת גר בעיר, מי הצביע בדרך אחרת — ומי בכלל לא שייך למחנה שמבקשים לגייס.

הטענה נשמעת פשוטה ומשכנעת: כדי לנצח את נתניהו לא מוכרחים להעביר מצביעים מגוש לגוש. צריך רק להביא לקלפי את מי שנשארו בבית. ואז מגיעה הדוגמה התל אביבית: בבחירות 2022 עמד שיעור ההצבעה הרשמי בעיר על 59.6% בלבד. לכאורה, ארבעה מכל עשרה בוחרים לא טרחו להצביע. איזה פוטנציאל. תוצאות העיר ↗

אלא שבין הנתון הזה לבין המסקנה הפוליטית מפרידות כמה בעיות. לא כל מי שרשום בתל אביב מתגורר בה. לא כל מי שחסר בתוצאות העירוניות נמנע מהצבעה. ולא כל תל אביבי שלא הצביע הוא מצביע של מתנגדי נתניהו שממתין לתזכורת הנכונה.

המספר הרשמי אינו שגוי. הפרשנות שמעמיסים עליו היא הבעיה.

קודם כול, מי נמצא במכנה?

מחקר של המרכז למחקר כלכלי וחברתי בעיריית תל אביב־יפו, שפורסם בדצמבר 2022, הצביע על הפער: פנקס הבוחרים כולל גם אזרחים השוהים בחו״ל תקופות ארוכות ואנשים שלא עדכנו כתובת. מול 447,576 הרשומים העמידה העירייה אומדן של 369,840 תושבים בעלי זכות בחירה, על בסיס נתוני הלמ״ס לסוף 2021. בחלוקה למכנה הזה, שיעור ההצבעה מגיע ל־72.1%. מחקר העירייה, עמוד 4 בקובץ ↗

בלי שאדם נוסף יצא מהבית, שיעור ההצבעה עלה ביותר מ־12 נקודות אחוז. השתנה לא מספר המצביעים, אלא מספר האנשים שאליו משווים אותם.

זהו אומדן עירוני מתוקן, לא נתון רשמי חלופי של ועדת הבחירות. גם אין כאן ספירה מדויקת של כל מי שהיגר או עבר דירה: מדובר במאגרים בעלי הגדרות ומועדי ייחוס שונים.

אבל המסקנה ברורה: אי אפשר להתייחס לכל מי שרשום בעיר ולא מופיע בין מצביעיה כאל שכן שישב בסלון והחליט שהבחירות אינן חשובות. כדי להעריך כמה תושבים נמנעו, צריך קודם לדעת כמה תושבים בעלי זכות בחירה באמת יש.

מי שכבר הצביע לא צריך להגיע שוב

הבעיה השנייה נמצאת בצד השני של השבר: במספר המצביעים.

בבחירות 2022 נמנו בארץ 462,807 קולות במעטפות כפולות, המכונות באתר ועדת הבחירות ״מעטפות חיצוניות״. הם כלולים בתוצאה הארצית, אך מוצגים בנפרד מהתוצאות העירוניות הרגילות. תוצאות המעטפות החיצוניות ↗

בין המשתמשים בהסדר הזה נמצאים חיילים, מאושפזים וצוותים רפואיים, דיפלומטים וקבוצות נוספות. לכן אדם הרשום בתל אביב יכול לממש את זכותו בלי שהצבעתו תיכלל במספר המצביעים המופיע לצד העיר. הסבר על מעטפות כפולות ↗

כאן נוצרת גם השוואה מטעה: מעמידים את שיעור ההצבעה העירוני, שאינו כולל את המעטפות הכפולות, מול השיעור הארצי, שכן כולל אותן.

חישוב מנתוני ועדת הבחירות ממחיש את ההבדל. שיעור ההצבעה הארצי הסופי היה 70.63%. כשמפחיתים את המצביעים במעטפות הכפולות ומשאירים את אותו מכנה, שיעור ההשתתפות בקלפיות הרגילות בלבד הוא כ־63.81%. הפער מול תל אביב מצטמצם מכ־11 נקודות אחוז לכ־4.2 נקודות. זהו חישוב לצורך השוואת שיטת הספירה, לא אומדן חדש לשיעור ההצבעה האמיתי בעיר. נתוני ועדת הבחירות ↗

גם את שני התיקונים אסור לחבר באופן שרירותי. אי אפשר לקחת את האומדן העירוני המתוקן ולהוסיף לו את שיעור המעטפות הכפולות הארצי. כדי להגיע לנתון משולב צריך להתאים בין אוכלוסיית התושבים לבין המצביעים בכל דרכי ההצבעה.

אבל כבר עכשיו ברור מדוע אין להפוך את כל מי שחסר בתוצאה העירונית ל״קול אבוד״: ייתכן שהקול הזה כבר נספר.

תל אביב אינה קלפי אחת

המחקר העירוני מצא שיעורי השתתפות מתוקנים של 73%–77% בעבר הירקון, בצפון החדש ובמרכז העיר, לעומת 67% בדרום ו־64% ביפו. הצפון הישן עמד על 70% ומזרח העיר על 72%. הממוצע העירוני מסתיר אפוא הבדלים משמעותיים. הפילוח האזורי, עמוד 5 בקובץ ↗

גם המפה הפוליטית אינה אחידה. בדרום יש אזורי תמיכה חזקים בליכוד ובש״ס, אבל רובע 8 כולו אינו מעוז אחיד: יש עתיד קיבלה בו 21.9%, הליכוד 21% וש״ס 10.6%. יפו כוללת גם בסיסי תמיכה ברשימות הערביות. מחקר העירייה, נספח 3 ↗

לכן לא נכון לקחת את שיעור ההצבעה הנמוך יותר בדרום וביפו ולייחס את כל פוטנציאל התוספת למפלגות המזוהות עם צפון העיר ומרכזה. באותה מידה, לא נכון לטעון שכל תוספת השתתפות באזורים האלה תועיל דווקא לליכוד ולש״ס.

ויש כאן מגבלה בסיסית נוספת: אנחנו יודעים מה בחרו האנשים שהצביעו. איננו יודעים אוטומטית מה היו בוחרים אלה שנמנעו. תוצאות הקלפי אינן סקר עמדות של מי שלא הגיעו אליה.

מכאן גם ההבחנה החשובה לקראת הבחירות: אפשר להאמין שהשתתפות גבוהה יותר תשנה את התוצאה, בלי להציג את תל אביב כהוכחה שכבר נמצא מאגר גדול וזמין של קולות למחנה מסוים. כדי לבסס טענה כזאת צריך לזהות מי באמת לא הצביע, מדוע, מה עמדותיו ומה עשוי להשתנות הפעם.

הנתונים אינם מוכיחים שאין עוד מצביעים שאפשר להביא לקלפי. הם מוכיחים שאי אפשר למצוא אותם באמצעות הפחתת 59.6 מ־100.

לפני שסופרים את המנדטים שמחכים כביכול ברחובות תל אביב, כדאי לוודא שהבוחרים שמאחוריהם אכן גרים שם, שלא הצביעו כבר במקום אחר — ושיש בסיס להנחה למי היו מצביעים. אחוז הצבעה הוא נתון. מאגר קולות פוליטי הוא מסקנה שצריך להוכיח.